שנים ארוכות הפמיניזם הרדיקלי ניסה לטעון כי אין הבדל בין נשים וגברים. נשים כמו גברים יכולות לעשות כל דבר הן מבחינה פיזית והן מבחינה תרבותית. נשים אמורות לאייש את אותן המשרות כמו גברים, להשתכר כמוהן, ושלא יתייחסו אליהן שונות מאל גברים. אם כי תנועת הפמיניזם הרדיקלי הובילה להשגים משמעותיים עבור נשים, היא פספסה במידה רבה את הייחוד של נשים באשר הן נשים.
תנועת הפמניזם התרבותי שהחלה להתמסד כתגובה לשינויים בחברה וכתשובה לנשים שלא מצאו את עצמן מתחברות לאג'נדה של הפמניזם הרדיקלי. לדידו של הפמניזם התרבותי נשים שונות מהותית מגברים, ויש לציין ולכבד את ההבדלים בין נשים וגברים. עם זאת, עצם קיום ההבדל אינו מעיד על פיחות של הנשים. נשים וגברים שונים ולכל אחד יש את היתרונות המגדריים שלו.
על אף החידוש של פמניזם תרבותי, עדיין נשים נוטות להתפס כשוות פחות מאשר גברים בכל מיני תחומים. דוגמא לכך היא בתפיסה אודות נשים בחברה ותפיסה של נשים את עצמן בהקשר של חתונה ונישואין. משום מה, נשים התקבעו בתור אלו שרוצות ולוחצות על הגבר להתמסד, אלו שדורשות טבעת אירוסין כבר בתחילת הקשר, וכצד המעוניין בהתחייבות ארוכת טווח זה. אין הכוונה לטעון שאין הבדלים בין נשים לגברים בכל אשר לתפיסת חתונה ונישואין, אך חשוב לשים לב שההבדלים האלו מובנים עמוק בתרבות ואינם תמיד אקוויולנטים למציאות.
נשים רבות היום מוצאות את עצמן מחוץ לתפקיד המגדרי המסורתי שיועד להן- הן פחות מדגישות את הצורך בהתחייבות לפרטנר אחד, פחות מעוניינות לממש את מוסד הנישואין ואף מאתגרות את התפיסה שנשים אמורות בהכרח להיות אמהות. למרות השינויים בפועל, נשים עדיין מוצגות כמפנטזות על טבעות אירוסין והצהרות רומנטיות על אהבה נצחית.
היי לכולם. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומתעניינת בנושאים של אומנות, פילוסופיה ורפואה
